מפגשים עם הדס ליבוביץ וספרה "מטאטאים רוקדים בחורף"

מאושר בסל תרבות ארצי ב-ו
המפגש והספר עוסקים בנושא השואה

---

---

אודות המפגש סביב הספר: "מטאטאים רוקדים בחורף"

שכבות ב-ו

במפגש משתפת הסופרת על התחקיר שעשתה לקראת כתיבת הספר, הבנוי על סיפור אמיתי. תראה צילומים מרחובות ברלין שהיוו השראה לטקסטים ולאיורים, תמונות אמיתיות של העובדים בבית המלאכה, של אוטו ווידט ומכונות הייצור, והסיפור האישי שלה, אחד העובדים העיוורים בבית המלאכה זיגפריד לוין, היה הדוד של סבתא שלה, שלסיפורו נחשפה במהלך טיול שורשים של משפחתה בברלין, ומשם התגלגל הרעיון לספר.

בין הנושאים שיעלו בדיון עם התלמידים , על המשמעות של – לראות ו-לא לראות, נושא רלוונטי גם לימים אלה - האם רק אנשים עיוורים לא רואים? ואולי הם רואים בדרכים אחרות? מתי אנחנו רואים את האחר ומתי בוחרים שלא? מיהו האחר בכלל, ומי מגדיר אותו? תתייחס לאמצעים האומנותיים ששימשו בכתיבה כדי להמחיש את הנושא.

אוטו ווידט קיבל אות חסיד אומות עולם בעקבות פועלו למען הצלת יהודים, נדבר על הייחודיות של האיש שהיה בעצמו כבד ראיה ובחר להעסיק בתקופה כה מורכבת את חלשי החלשים של החברה – יהודים עיוורים.

אודות הספר :

״מטאטאים רוקדים בחורף״ מספר את סיפורה של אליס, ילדה המלווה את אביה העיוור לבית המלאכה למברשות ומטאטאים, בו הוא עובד. היא משמשת לו, וגם לנו הקוראים, זוג עיניים.

הימים הם ימי מלחמת העולם השנייה, המיקום הוא ברלין בחורף קר, אבל אליס, בדרכה הייחודית, מביטה על העולם בנאיביות ומוצאת אפשרויות משחק בכל מקום – היא סופרת את עלי השלכת שעל המדרכה, ומוצאת מקל זרוק בדרך שהופך מיד למקל קסמים. בעזרת מקל הקסמים היא מרגישה שהיא יכולה לקבל שליטה על הנעשה בעולם המשתנה שסובב אותה.

דרך עיניה של אליס הקוראים נחשפים למקום ייחודי – לבית המלאכה של אוטו ווידט למברשות ומטאטאים, בו הועסקו בעיקר עיוורים ולא מעט יהודים, מקום שהיווה קרן אור בתוך תקופה חשוכה. אוטו ווידט, אשר זכה לאות חסיד אומות עולם, נתן לעובדים שלו מרחב בטוח, הוא סיפק להם אישורי עבודה , שיחד פקידים ועשה ככל יכולתו לשמור עליהם, הוא ראה אותם ואת צרכיהם בשעה שאף אחד אחר לא ראה.